חסארמה ואח' נ' הוט -מערכות תקשורת בכבלים חיפה-חדרה בע"מ

החלטה

1.להלן החלטתי בבקשת התובעים לביטול פסק הדין שניתן ביום 29.4.13, לפיו התביעה נדחתה ללא צו להוצאות (להלן: "פסק הדין") והארכת מועד הגשת חוות דעת מומחה.

2.בכתב התביעה טענו התובעים כי הם בעלים של המקרקעין הידועים כגוש 18976 חלקה 50 בכפר בענה (להלן: "החלקה") ובחודש 12/06 הם הופתעו לגלות בשטח החלקה בור בו הונחה מערכות תקשורת של הנתבעת (להלן: "הבור"). הבור ומערכות התקשורת שבתוכו הונחו בחלקה ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים ומכאן הטענה כי הנתבעת פלשה לחלקה, שהינה שטח פרטי, בניגוד לחוק. התובעים ביקשו אפוא לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 150,000 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים, פיצוי בגין הפלישה לחלקה וירידת ערך.

יצויין כי למעט תמונות הבור ומכתב פנייה של ב"כ התובעים לנתבעת, לא צורף לכתב התביעה נספח נוסף כלשהו.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו נטען, בין היתר, כי המקום בו הונח הבור אינו בבעלות התובעים אלא בשטח אשר הופקע מתוך החלקה ולפיכך יש לדחות את התביעה. טיעון זה של הנתבעת נתמך בחוות דעת מודד אשר צורפה לכתב ההגנה.

4.להלן פירוט ההליכים הרלוונטיים ואשר בעקבותיהם ניתן פסק הדין בתביעה.

א.ביום 27.6.12 הגישו התובעים בקשה בהסכמה לדחיית מועד הדיון המקדמי אשר נקבע ליום 2.7.12 בנימוק כי ב"כ התובעים פנה למרשיו על מנת לברר את הטענה בדבר מיקום הבור וכן "... לצרף מסמכים המעידים על בעלותם במקרקעין". הבקשה הנ"ל התקבלה והדיון המקדמי נדחה ליום 1.11.12.

ב.התובעים לא הגישו כל אסמכתא לעניין בעלותם בחלקה ותחת זאת הם הגישו ביום 29.10.12 בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 1.11.12 בנימוק כי הם זקוקים לשהות נוספת על מנת לבדוק טענת הנתבעת לעניין זכויותיהם בשטח בו הונח הבור וכי "... עד הדיון ייבצר מהם להגיש חוות דעת ו/או אישור נדרש לגבי הזכויות במקרקעין נשוא כתב התביעה". שוב נעתרתי לבקשת התובעים והדיון נדחה ליום 16.1.13, אף כי בהחלטה נקבע כדלקמן:

"הואיל והדיון נדחה בעבר מאותם נימוקים כמפורט בבקשה, על התובעים (לפעול – ר.ח.) לבירור הטענה ביחס לזכויות בחלקה נשוא התביעה וככל ובכוונתם להגיש חוות דעת בנדון עליהם לעשות זאת לכל המאוחר 14 יום לפני הדיון שנקבע לעיל".

ג.התובעים לא קיימו את ההחלטה מיום 16.1.13 ולא הגישו כל אסמכתא ביחס לזכויותיהם הנטענות בחלקה, ליתר דיוק בשטח בו הונח הבור. תחת זאת הם הגישו בקשה נוספת, שלישית במספר, לדחיית הדיון הקבוע ליום 16.1.13 בנימוק כי טרם עלה בידם "להגיש את האישורים הנדרשים מאחר שהמודד היה בחופשת חג המולד ועד הדיון לא תהיה אפשרות להגיש חוו"ד".

הרבה לפנים משורת הדין, התקבלה בקשת התובעים לעיל והדיון נדחה ליום 25.2.13.

ד.בדיון המקדמי אשר התקיים בתביעה ביום 25.2.13 הודיעה ב"כ התובעים לפרוטוקול הדיון כדלקמן:

"ניהלנו מו"מ, נותרו עניינים שוליים לסיום המחלוקת בכללותה. אני מבקשת לקבוע קדם משפט נוסף בנוכחות התובע לסיום המחלוקת".

לבקשת ב"כ התובעים נקבע דיון מקדמי נוסף ליום 13.3.13 בנוכחות תובע מס' 1.

ה.בדיון שהתקיים ביום 13.3.13 התייצבו ב"כ התובעים ותובעים מס' 2-3 עצמם ובמהלכו העלה ב"כ התובעים טענות מטענות שונות ביחס לזכויות מרשיו בשטח החלקה בו הונח הבור. בטיעונים הנ"ל לא היה זכר לעמדת ב"כ התובעים מהישיבה הקודמת, ולפיה נותרו "עניינים שוליים" לסיום המחלוקת בתביעה. בתום הדיון ניתנה החלטתי ולפיה על התובעים להגיש תוך 20 יום חוות דעת מומחה לעניין זכויותיהם בחלקה נשוא התביעה, שאם לא כן התביעה תידחה ללא כל הודעה נוספת.

ו.כדרכם, התובעים לא פעלו בהתאם להחלטתי מיום 13.3.13, ולפיכך ניתן פסק הדין, לפיו נדחתה התביעה ללא צו להוצאות. יודגש כי פסק הדין ניתן ביום 29.4.13, יותר משבועיים ימים לאחר המועד האחרון שנקבע להגשת חוות דעת מודד מטעם התובעים.

5.בבקשתם לביטול פסק הדין והארכת מועד הגשת חוות דעת מומחה העלו התובעים טענות זהות, ולפיהן הם דאגו להכין מפה מצבית, ואשר העתק ממנה צורף לבקשה. כן טענו התובעים כי עד לפני שנה הבור היה מונח בחלקה בשטח שאינו מופקע, אולם בעקבות הגשת התביעה, הנתבעת העבירה את הבור לשטח המופקע של החלקה. לפיכך חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת הינה מוטעית ושגויה. להוכחת זכויות התובעים בחלקה צורפה קבלה בדבר תשלום מס שבח וייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר.

6.הנתבעת מתנגדת לבקשה ובנדון היא מפנה להתנהלות התובעים שלא טרחו להגיש חוות דעת מומחה או אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענתם באשר לזכויותיהם הנטענות בחלקה.

7.בהתאם לתק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקשה לביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד תוגש תוך 30 יום ממועד המצאתם למבקש.

בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על בית המשפט לבחון באם נפל פגם בהליך בו ניתן, שאם כן, הביטול הינו מחובת הצדק ועל בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין בהעדר שיקול דעת. מנגד, באם ההליך בו ניתן פסק הדין היה תקין ולא נפל בו כל פגם, אזי ביטולו הינו על-פי שיקול דעת בית המשפט ובנדון יש לבחון שניים אלה: סיבת המחדל אשר בעטיו ניתן פסק הדין וסיכויי המבקש לזכות בתביעה ככל ופסק הדין יבוטל וטענות הצדדים תישמענה לגופן. למבחן השני – סיכויי ההצלחה בתביעה – משקל רב יותר, אף כי אין לאיין את המבחן הראשון ביחס לסיבת המחדל (ר' ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד לז(4) 485, ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, ע"א 3645/92 לנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133. כמו כן, בפסק הדין אשר ניתן באחרונה ב-רע"א 6905/11 גולדנברג ואח' נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו)) נפסק כדלקמן: